עבודה
באירופה

עבודה
באנגליה

עבודה
בקנדה

עבודה
בארה"ב

עבודות בחו"ל	לוח שותפים	דירות בחו"ל	ויזה לארה"ב	Navigator	פורומים	טיפים	אולסייל
לימודים בחו"ל	חוויות מהעבודה	מדריכי וידאו	מדריכים בארה"ב בקנדה באנגליה באירופה באוסטרליה בשאר העולם	מידע נוסף ביטוח לחו"ל טיסות לחו"ל רדיו Maka לוח יד שנייה לימודים בארץ פרסמו אצלנו

חוויות מהעבודה

חוויות תרמילאים

חדרנית בבית מלון בניו זילנד

עבודה בחו"ל > חוויות מהעבודה > חוויות מניו זילנד! חדרנית בבית מלון

הצג חוויות בתחום:

סוכן נסיעות אישי
מתחייב למצוא לכם את
כרטיס הטיסה הזול ביותר!

03-7777188

חוויות מניו זילנד! חדרנית בבית מלון

שתף בטוויטר

שתף בפייסבוק

תן למעסיק לרדוף אחריך

הדפסה

שלח לחבר

"הבנאים הצעירים צוחקים איתך כשאתה פוגש אותם שיכורים בפאב, הברמן המקומי ושותפתו הפרחה כבר יודעים איזה בירה להביא לך ..."

ליאת בר

איפה מתחילים???

אם אני מסתכלת אחורה, על כל התקופה המדהימה הזאת של הטיול באוסטרליה וניו זילנד, אני יכולה להגיד ללא צל של ספק, שהחודשיים האלה בסוף הטיול, בהם עבדתי בחו"ל במלון בניו זילנד היו גם אחת התקופות היפות ביותר בטיול שלי. גם אני, כמו כל מטייל מצוי, אחרי כמה חודשים של סיבובים ואוהלים, הגעתי לשלב המיצוי הבלתי נמנע. עוד הר.. עוד מפל.. כמה אפשר? לפעמים צריך לעצור קצת במקום אחד, להוציא את הדברים מהתיק המצחין ולעשות הפסקה מהנדודים. אני והחברה איתה טיילתי חשבנו למצוא עבודה בחו"ל או יותר נכון- עבודה בניו זילנד.

אז איך מוצאים עבודה (או : איך אני והג´ינג´ית הגענו ל"גודלי")

אני ושותפתי לטיול, חברתי ענת (שמעכשיו אקרא לה הג´ינג´ית הלוהטת מאחר וזה היה הכינוי שלה לאורך כל הטיול) סיימנו את סיבובינו באי הדרומי של ניו זילנד והגענו ל"קרייסצ´רץ´", עיר הבירה של האי הדרומי. החזרנו את המכונית האהובה והתחלנו לחפש עבודה, גם בשביל קצת כסף אבל עוד יותר בשביל החוויה (וכמו שאמרתי, חיפשנו גם קצת מנוחה). אני חייבת לומר, שלא קשה למצוא עבודה בניו זילנד. מודעות דרושים של עבודות בניו זילנד שמיועדות למטיילים נמצאות בהמון מקומות: ברחובות, בפאבים, במסעדות ובעיקר קל למצוא אותן בהוסטלים. כמו כן יש מגוון רחב של תחומים - מסעדות, מלונות, חקלאות, קטיפים ועוד. מה שעוד יותר יפה זה שכל הסיפור הזה של ויזת עבודה בניו זילנד פשוט יחסית. צריך למלא איזה טופס, לשלוח פקס, להרים טלפון אחד ואתה מקבל מספר מס ורשאי לעבוד (צריך קודם לכן למצוא את המעסיק והוא מדריך בדיוק איך ומה לעשות בהגשת הבקשה). אז עשינו כמה טלפונים ולבסוף סגרנו על עבודה כחדרניות במלון, בעיירה הנקראת "טקפו" (lake tekapu). שוחחנו איתם בטלפון ופקססנו קורות חיים. קבענו עם קייט (אשת כח האדם החביבה של המלון) שנגיע למחרת וכבר שיבצו אותנו ללוח העבודה. הרבה יותר קל ממה שחשבנו. לקחנו את מטלטלינו והתחלנו במסע ל"טקפו". הגענו למלון לאחר שתפסנו טרמפ הזוי עם מיניבוס שופע הורמונים של נבחרת החתירה של ניו זילנד וירדנו ישר במלון המעופש והנהדר הזה, ה"גודלי" (goodly).

ת"ש מטורף !

אז ככה, קודם כל שתדעו ש"טקפו" היא עיירה מדהימה ביופיה שיושבת על גדות אגם גדול וכחול, מסביבה הכל ירוק, פסגות מושלגות משתקפות באגם ועל גדותיו כנסייה פסטורלית. כן, חשבתי לעצמי, נראה לי שאני יכולה להעביר פה את הזמן. מיד כשהגענו פגשנו את הממונים עלינו, קייט שכבר הזכרתי קודם והסגן שלה אנדי, שאחראים על הכח אדם במלון וגם את ג´קי האחראית עלינו החדרנים וקיבלנו תדרוך על איך החיים הולכים להיראות בתקופה הקרובה. עובדים חמישה ימים בשבוע מ- 09:00 עד 16:00 בערך (תלוי כמה עבודה יש), המשכורת היא בערך 10 דולר ניו זילנדי לשעה אבל מה שמוטט אותי מרוב אושר היה הת"ש – שדרוג מטורף מהאוהל ומהסק"ש שהתרגלנו אליהם! הרשו לי לפרט: אנו גרות בבית קטן ונחמד בעיירה, שתי דקות ברגל מהמלון, יחד עם שאר העובדים הזוטרים במלון שהם כמונו (תרמילאים צעירים מכל העולם) שבאו לפה גם בשביל לחסוך ובעיקר בשביל ליהנות. בבית בו גרנו יש הכל- מטבח מאובזר שכולל גם מקרר עמוס בבירות, סלון עם מוסיקה וטלויזיה וסרטים לזמן בטלה, חצר ענקית עם מקום למדורה (בשביל הפרוייקה והמטפונה שלימדנו את האחרים להכין) והכי חשוב - לכל אחד חדר משלו! עם מיטה גדולה ומזרון חשמלי. אני חייבת להדגיש שכל הסיפור שלנו מתרחש אחרי תקופה של שישה חודשי שינה באוהל. אחרי זמן כה רב, מי כבר זוכר מה זו פרטיות? מי כבר זוכר מה זה רהיטים? איזה שינוי מרגש! אבל זה לא הכל, הדבר המרכזי הטוב ביותר היה ה"בופה" (המזנון). שלוש ארוחות ביום, בבופה של המלון! גם ככה באופן כללי אני כבר מזמן חושבת שבופה זה אחד הדברים הנהדרים שיש בעולם וללא ספק הדרך הכי טובה לאכול. ושוב אני חוזרת ומזכירה שמדובר פה בתקופה שהג´ינג´ית ואני התקיימנו רק על אורז ופסטה עם רוטב צ´ילי, הן בשל התנאים בטיול והן בשל העצלות. קייט לקחה אותנו לראות את הבופה והחדר אוכל- שולחנות ארוכים עם עשרות סירים פתוחים לרווחה ובתוכם תבשילים קסומים ומגוונים. שלא נדבר על כל הקורנפלקסים, הפירות והמיצים השונים. התמוגגנו מרוב שמחה. הסתכלתי לכיוונה של הג´ינג´ית הלוהטת והיא השיבה לי באותו מבט עם עיניים מאושרות. אחרי חצי שנה של "התכלבות" בשטח- ב"בופה" יש הרגשה שכמה שלא תיקח בחיים לא יגמר...

מה עושים בעבודה הזאת בכלל ?

בשביל התענוג הזה, של הבית בו גרנו + שלוש הארוחות ביום, שילמנו 90 דולר ניו זילנדי בשבוע (בערך 360 דולר ניו זילנדי בחודש). לא הרבה בכלל, בהתחשב בכך שהתנאים באמת מעולים ושאין יותר הוצאות נוספות חוץ מזה (אולי חוץ מהבירות). מהר מאוד השתלבנו בעבודה, שאפשר להגיד שדי אהבנו. סך הכל צריך לשאוב קצת, להציע מיטות, לנקות שירותים, לדאוג שלא יחסר שום תיון או סבון ולעשות קפל חמוד בקצה של הנייר טואלט... נכון, לפעמים צריך להתמודד עם כתמים מגעילים למיניהם ונכון שנתקלים פה ושם בשערות סוררות, אבל לעומת עבודה פיזית בקטיף, העבודה הזאת יחסית די קלה. הכל נעשה באיזי, חדר אחרי חדר, כשבמקביל סלין דיון, מייקל ג´קסון ועוד רבים אחרים שרים ברקע בערוץ המוזיקה של המלון (לפעמים יש מזל ומישהו בקבלה מרחם עלינו ושם גם קאט סטיבנס). אני והג´ינג´ית הלוהטת מנקות ומציעות יחדיו והיום עובר בכיף.

ח ו פ ש...

אחרי העבודה, וכמובן גם בימי החופש שלנו, היינו מתבטלים בדירה או מטיילים. כל האיזור שמסביב היה מדהים ותמיד היה לאן לטייל. אפשר היה ללכת לטייל ברגל, ביער ליד הסכר, אפשר היה ללכת לאגם להיכנס קצת למים וגם לדוג. בנוסף, המלון הציע לאורחים השכרת אופניים אבל אנחנו העובדים יכולנו לקחת מתי שנרצה אןפניים ולפדל לנו בכל האיזור.
הכרנו הרבה חברים טובים בתקופה הזאת וגם הרבה טיפוסים שלא היה יוצא לי להכיר בשום דרך אחרת. בבית גרו איתנו בחור אנגלי, בחורה קנדית, זוג וולשים, בחור אמריקאי ובחורה אוסטרלית והייתה פשוט אווירה של כיף בדירה. חוץ מהם הכרנו גם עוד המון אנשים טובים. הבנות המדהימות מהקבלה שהגניבו לנו סרטים מהמלון כדי שנוכל לראות בדירה, סו הלסבית החביבה שהיתה הסגן של ג´קי, חבורת הנערים מהעיירה שבאו לעזור יומיים בשבוע, הטבחים המצחיקים, השרת הג´ינג´י החמוד שנראה בדיוק כמו טוב טוב הגמד ועוד רבים אחרים. לא נשכח גם את הפאב של העיירה, היחיד באיזור. כל מוצאי שבת היתה מסיבת נושא אחרת בפאב, טוגות, בנים בנות... מה שלא היה, היינו כולנו מתחפשים, יוצאים ביחד, משחקים פול ושותים עצמנו למוות.

אחרי שאתה נמצא ועובד בחו"ל, ועוד באותה עיירה קטנה לתקופה ממושכת, אתה כבר מכיר את כולם וכולם מכירים אותך, ממש כמו בקיבוץ. כולם אומרים שלום ברחוב, הבנאים הצעירים צוחקים איתך כשאתה פוגש אותם שיכורים בפאב, הברמן המקומי ושותפתו הפרחה כבר יודעים איזו בירה להביא לך כשאתה נכנס לפאב ואתה מרגיש חלק מהמקום. למרות שאתה בארץ שונה לגמרי ובאווירה כל כך שונה - אתה מרגיש כמו בבית (נשמע כמו פרסומת של מרקי אסם).

ניו זילנד אהובתי...

כמה שהג´ינג´ית הלוהטת ואני חרשנו את ניו זילנד בטיולים וטרקים שונים ומשונים... כמה מקומות שראינו... על כמה הרים טיפסנו... את רוב המפה כבר הכרנו בעל פה. אבל אחרי כל זה, רק ב"טקפו", בעבודה בניו זילנד, הרגשתי שאני באמת מכירה את הארץ הזאת. אני בטוחה שאפשר לעשות את זה בכל עיירה אחרת בניו זילנד או בעצם בכל מדינה אחרת בעולם. אני ממליצה - אל תפסידו את החוויה הזאת...