הנסיעה שלי ושל חברי (הוא אגב זה שצילם את התמונות - גלעד) לאנטרטיקה לא היתה ממש מתוכננת. הגענו ל"אושוויה" (העיר הדרומית ביותר בארגנטינה) ונכנעתי לתחנוני החבר שטען שאם אנחנו כבר כאן, אז למה בעצם לא לנסוע לאנטרטיקה? דווקא המחשבה שחלפה לי בראש הייתה שאם אנחנו כבר כאן למה לא לנסוע צפונה, חזרה למקום חם יותר... אל אנטרקטיקה ניתן להגיע רק במשך שלושה חודשים בשנה, מנובמבר עד ינואר. לאחר מכן, בדרך כלל התנאים לא מאפשרים הגעה למקום. לפי ידיעתי אין שייט שיוצא ממרכז אמריקה, וכל מי שמעוניין להגיע חייב לצאת מאושוויה. אפשרות נוספת אך לא כדאית היא לטוס ליבשת עם מטוס קל ולחזור עוד באותו היום, המחיר הוא כמעט אותו מחיר ולא לדבר על הנוף המדהים שמפספסים אם לא מגיעים אל האיים וחצי היבשת.
איך יוצאים לשיט הזה בכלל ?
לפני ההחלטה הסופית לשלם על התענוג ולצאת למסע, השייט היה בשבילנו תחת סימן שאלה מאוד גדול (שיקולי תקציב וזמן) ולכן לא התעניינו בו טרם הגענו ל"אושוויה". הדבר היחיד שידענו זה שההפלגה אורכת כשבועיים ויוצאת ממקום זה. ברחוב הראשי של אושוויה ישנן מספר סוכנויות נסיעות. הסוכנות שממנה הזמנו את השייט נקראת ”All Patagonia”, היא נמצאת באחד הרחובות המרכזיים שיוצאים מהרחוב הראשי. טלפון: 02901-43-3622 שמה של הסוכנת הוא ינינה, yanina@allpatagonia.com היא חביבה מאוד ותמיד תשמח לשלוח עוד ועוד חומר על השייט.
היציאה להפלגה ו´מעבר דרייק´ האימתני
ביום שבת יצאנו להפלגה המסודרת לכיוון אנטרקטיקה. היציאה היא מתעלת "Beagle" אשר הובילה אותנו הישר אל תוך מעבר דרייק (Drake passage) . בנקודה זו נפגשים שני האוקיינוסים - האטלנטי והשקט. החיבור ביניהם יוצר שינוי בטמפרטורת המים, ונוצרים גלים אימתניים בשל הפרשי הגבהים. שני הגורמים הללו יוצרים תנאים קשים ביותר להפלגה, גובה הגלים הגיע ל15 מ´ והספינה שלנו הטלטלה כקליפת אגוז על פני מים סוערים. כאן ניתן לחוות את מחלת הים בצורתה הקשה ביותר, לא היה ניתן להרים את הראש מהמיטה והמקום היחיד שבאמת היה כדאי להגיע אליו היה השירותים. לא היה אחד שלא נפל במלכודת הזו. תרתי משמע.
לנקות מגפיים !
לאחר יומיים בחסדיו של הים הסוער, הגענו אל היעד הראשון - "איי שטלנד הדרומיים". מקבץ איים אשר נמצא בין יבשת אמריקה לאנטרקטיקה. כמו בכל הזדמנות שהיתה לנו במהלך המסע, צוות הספינה המיומן השיט אותנו אל החופים על גבי סירות ´זודיאק´ (קומנדו). טרם הגענו אל החוף ניתן היה להריח בצחנה שעלתה ממושבת הפינגווינים המקומית. באנטרקטיקה ישנם שלושה סוגים של פינגווינים. הם ניזונים בעיקר מאצות אדומות שצומחות על פני הקרקע במים הרדודים. כל ירידה אל החוף דרשו מאיתנו לנעול מגפיים עד גובה הברכיים. אחת הסיבות היא השלג הגבוה (20 ס"מ), הסיבה השניה קשורה לעובדה שכל נוסע גרר על סוליות נעליו חיידקים שונים, זרעים וכו´, ולכן, על מנת לשמור על סביבה נייטרלית שטפנו את המגפיים לפני ואחרי כל ירידה אל החוף. לאחר מכן ירדנו אל חופים נוספים: “Halfmoon island” ו “Moonbay”. בכל אחד מהחופים ישנה נקודת תצפית מרהיבה, אשר גורמת לך להרגיש כאילו נשאבת לעולם אחר. באחד החופים ממוקם בסיס של חיל הים הארגנטינאי - Camara base”". תחת אחריותו נמצאת הטריטוריה הארקטית של ארגנטינה. החיילים אירחו אותנו בנדיבות השמורה לאופי הארגנטינאי.
סופת שלגים בלתי צפויה
לאחר שיצאנו מהבסיס, התכסו השמיים בעננים שחורים והטמפרטורטת צנחו תוך מספר שניות למינוס 30 מעלות(!) וסופת שלגים קשה החלה להכות בנו ללא כל התראה מוקדמת, לא היה ניתן לראות ממטר ולכן מיד חזרנו אל הספינה. כאן זה המקום להדגיש שיש להצטייד בבגדים חמים מאוד עוד לפני המסע. אני ממליצה על גופיה תרמית (יש ללבוש אותה ישירות על הגוף ללא כל בגד חוצץ), מכנסי פליז, מכנסים נגד גשם, גרביים תרמיות דקות ומעליהן גרביים חמות ועבות, מעיל עבה שהצד החיצוני שלו עשוי מניילון (אפשר גם מעיל פליז עבה ומעליו מעיל גשם), כובע- מומלץ עם חומר מבודד מבפנים שמכסה גם את האוזניים, כפפות מבודדות מים וצעיף. מומלץ לרכוש את הבגדים החמים בכלל ואת הפליז בפרט לפני שמגיעים לאושוויה, זו עיר תיירותית מאוד יחסית, עם מזג אויר ארקטי ולכן המחירים של המוצרים האלו שם מאוד יקרים.
ליוויתנים וחיות אחרות
הספינה שעליה הפלגנו היתה בעבר ספינת מחקר ועברה הסבה לספינת נוסעים. לספינה כזו ששטה בתנאים קיצוניים ביותר יש שני קפטנים. הקפטן הראשון הוא קפטן הספינה במובן המוכר לנו, בעוד שהשני אחראי על ניווט הספינה בתנאים של קרחונים צפופים ומי קרח. השיט מלווה במראות עוצרי נשימה של קרחונים בכל מיני צורות וגדלים, והצבע המהפנט שלהם הוציא כל אחד אל הסיפון כדי לצפות בתופעה המדהימה הזו ללא קשר לטמפרטורות הנמוכות בחוץ. אחד המראות המרהיבים של השייט היה להקות הלוויתנים שליוו אותנו לצידי הספינה, הם היו שוחים בקבוצות סביב הספינה ונעלמים, אחרי שעה לערך הם היו מגיחים שוב מעל פני המים, מבצעים "מופע ראווה" קצר ושוב נעלמים. חוץ מלוויתנים ופינגווינים חיים באנטרקטיקה מאות אלפי כלבי ים ופילי ים, הם בעיקר שורצים על הסלעים ונהנים לפעמים מקרן שמש שיוצאת פעם ביום. בעוד שכלבי הים חיים בשלום עם הפינגווינים והמזון העיקרי שלהם הוא דגים, פילי הים נהנים מדי פעם מאיזה נתח פינגווין עסיסי.
החיים על הספינה
המגורים בספינה סבירים בהחלט, החדרים הם זוגיים עם מיטת קומותיים, גודלו של החדר הוא 4 X 2 מטר - לא כולל השירותים שהם משותפים לחדר הצמוד. יש מים חמים במקלחת ולא קרה פעם אחת שהיינו צריכים להתקלח במים פושרים. בכל חדר ישנו חימום ושירות חדרים שמחליף את המצעים על פי בקשה מראש. אחד הדברים היפים שיש בחדר הוא חלון עגול ´צוללת סטייל´, שממנו ניתן להשקיף החוצה וכשהים סוער נוצרת אשליה כאלו שאתה הולך להיזרק אל הגלים המפלצתיים. זה קצת מפחיד, אחר כך מתרגלים ולקראת הסוף ממש נהנים מזה. במשך כל השייט, שאורכו כעשרה ימים, כל לילה ישנים על הספינה והאפשרות של לישון בחוץ בכלל לא עולה על הפרק. כל יום יש שלוש ארוחות עיקריות ו"ארוחת ארבע" אחת, ארוחת הבוקר קונטיננטלית ובארוחת הערב והצהריים מוגשים מיני בשר שונים ובעיקר דגים, ובנוסף תוספות כמו סלטים, פירה, תפוחי אדמה אפויים, לחם וכו´. לצמחוניים שבינינו לא צריכה להיות בעיה, יש רק לציין זאת כאשר מזמינים את השייט. על הספינה שהו יחד איתנו 60 מטיילים נוספים ועוד 60 אנשי צוות: טכנאים, מלצריות, סגני קפטן, אחראי משמרת, צוות מטבח ומדריכים. הנוסעים היו מכל העולם: אינדונזים, צרפתים, אנגלים, יפנים,דרום אמריקאים וכמובן שאי אפשר בלעדינו- שבעה ישראלים. אחד הזוגות על הספינה היה מפינלנד, הם עשו טיול סביב העולם על אופניים והקונספט הוא שהאופניים צריכות לדווש בכל יבשת על הגלובוס, וכך היה. באחד הימים השיטו אותם ואת האופניים אל אחד החופים והם החלו לפדל בשלג , זה היה מחזה ממש מצחיק לראות אותם נלחמים בשלג אבל בהחלט מעורר הערצה.
היום האחרון...
ביום האחרון של השייט העירה אותנו שמש קייצית ושום ענן לא נראה באופק, השמיים היו יותר כחולים מכחולים ואין כמו מזג אויר שכזה לצאת לטיול בוקר בחופים המושלגים. בחוף זה(“Dorian Bay”) היתה בקתה של שני חוקרים בריטים שניסו בעבר לחצות את היבשת אך לא הצליחו וכמחווה של רצון טוב הם הקימו אותה ומילאו בה מכל טוב. אוכל, שתיה, ציוד הישרדות, מחברות וכלי כתיבה, כלי בישול ,אח לחימום ומה לא? כמה מחברי המשלחת רצו להוכיח שאם ביום קייצי עסקינן אז המהלך ההגיוני הבא הוא להיכנס לטבילה קצרה במים הקפואים. לא לקח הרבה זמן עד שהבינו כמה טוב היה להישאר בחוץ... חזרנו אל הספינה ועל הסיפון חיכה לנו אסאדו ארגניטאי אורגינל, זו היתה דרך מושלמת לסיים את המסע המיוחד הזה, ובאותו רגע על הסיפון, אפילו מעבר דרייק כבר לא נראה כה מאיים. למי שנמצא בהתלבטות שהיתה לנו, למרות המחיר הגבוה יחסית (השייט עלה לנו 2400$) , היום כשאני חושבת על זה, אין ספק שזה שווה הרבה יותר. . .
צלם: גלעד מיכאלי
רוצים לממן טיול כזה? כנסו כאן למידע על עבודה בדרום אמריקה.
|
|
|
|
מהו תחום מכירת ציורי שמן בארה"ב? מדריך חלק א'
|
|
|
|
הדרך לשכירת רכב בארה"ב בקלות ובמהירות
|
|
|
|
כל מה שצריך לדעת כשמבררים על עבודה בחו"ל
|
|
|
|
כל הדרכים בהן ניתן להגיע משדה"ת לניו יורק
|
|
|
|
|
|
|
1. לכל מי שרוצה עוד פרטים וטיפים
גלעד מיכאל, 07.10.10
אפשר לשלוח לנו מייל ל giladmphotography@gmail.com
שטילר עזרא, 17.11.09
אני יוצא לאנטארקטיקה בפברואר 2010 ואני מחפש לרכוש ציוד ( מעיל ומכנס נגד גשם וכן זוג מחמם כמו חרמונית סטים טרמיים ואפילו גרביים חולצות ומכנסיים תחתוניים)
שרון רוזנפלד, 18.10.09
שמי שרון ואני מבררת עכשיו פרטים לגבי טיול לאנטרטיקה,אשמח מאוד להתיעץ איתך לגבי פרטים ,האם ניתן לקבל בבקשה את המייל הפרטי שלך או מספר טלפון?תודה מראש על הכל.
מוטי, 15.08.09
ממש נהנתי מהסיפור עשית לי חשק לבקר שם גם , בכל מקרה תודה ששיתפת אותנו בחוויה המיוחדת הזאת!=]
חסידה קרנר, 29.10.08
החלום שלי זה להיות שם והיית רוצה לקבל עוד פרטים האם צריך להזמין את השייט מהארץ, איך אפשר לפנות לחבה שנסעת איתם ? אשמח לקבל תשובה
6. האם תסכימי שתקשר לשאלות בע´פ?
אביבה ומוטי, 18.08.08
טל. שלנו:03-5347341 דוא´ל
aba@netvision.net.il
מאד מצא חן בעינינו שלא צריך להזמין מראש.
תודה
אלעד, 26.04.08
אני בנאדם עם דמיון מאוד מפותח
תיארתי לעצמי את כל מה שסיפרת
החלום שלי הוא לראות את אנטרטיקה
איזה מדהים אני כל כך שמח שקראתי את הסיפור שלך תודה תודה תודה!
קובי, 30.04.07
קודם כל תודה על המידע והטלפונים רשמתי לעצמי (אני טס עוד חודש וחצי). חבל שהמחיר כל כך יקר אבל אני מניח שזה באמת שווה את זה
ירדן, 06.03.07
איזה יופי ! לא ידעתי שבכלל אפשר לנסוע לשם בכזאת קלות
יואב, 16.02.07
אני נוסע למרכז אמריקה עוד חודש אבל הלוואי והיה לי את הכסף לעשות גם את השבועיים האלה באנטרטיקה... :(
נשמע סוף הדרך
|