קמבודיה אהובתי ... טיול אופנועים ביערות קמבודיה
מי ששוקל להגיע לקמבודיה הממוקמת בדרום מזרח אסיה, עושה זאת לרוב כדי לחזות במקדשי "אנקור וואט" המפורסמים ואולי חושב לעבור דרך המדינה בטיול קצר בין תאילנד לויאטנם. אז החלטנו (אני ונערתי - החברה שלי בטיול ולמעשה גם היום) לקנות אופנוע שטח ולחרוש את שביליה הלא כל כך ידועים של קמבודיה. מי שמכיר אותי, יודע שהקווים בין דמותי ובין דמותו של "אופנוען" לעולם לא יפגשו.
ראש השנה הקמבודי
נערתי, חובבת הרפתקאות מושבעת, חייכה את אותו חיוך שבעטיו יצאו נפוליאון, ג´ינגיס חאן וירון לונדון למסעות נרחבים ברחבי העולם במטרה אחת - לקבל משהו כשיחזרו. הקמבודים חגגו בדיוק את ראש השנה ורחובות הבירה היו מלאים ילדים בכל הגילאים (הקמבודים כולם אגב, הם ילדים בנפשם) שזרקו עלינו ופוצצו אותנו בקמח ומים. כאשר התרחקנו מהעיר קילומטרים אחדים, על מנת לבדוק את האופנוע, לא יכולנו לעבור על פני שום כפר בלי לבלות לפחות שעה בריקודים עם המקומיים, נגיעות בבשרנו הלבן (המלוות בצחקוקים) ולגימות מרובות מוויסקי מקומי. חוויה נחמדה לקריאה אך מסוכנת מעט לנהיגה. קמבודיה מחולקת לפרובנסים שנשארו עוד משלטון הצרפתיים (לצערנו האוכל והנשים לא שרדו את פגעי הזמן), והיא מתהדרת בצורות נוף מגוונות הכוללות יערות טרופים סבוכים, גבעות ירוקות וקרירות, רצועת חוף, אגמים, מפלים שוצפים וכמובן נהרות עצומים. מכיוון שהיינו חסרי נסיון ,ציוד, הדרכה וכל מידע קונקרטי אחר, החלטנו כמצופה להתחיל בדרך הקשה ביותר העוברת לאורכו של נהר המקונג. אותו נהר בו ניראה מפליג מרטין שין (´אפוקליפסה עכשיו´ למי שלא ראה את הסרט) לא מגולח עוטה מבט קשוח ומחפש אחר גנרל מטורף. מצויידים, אני ונערתי באותו הטירוף, התחלנו את מסענו.
בוווווווום....
חיפשנו את הירידה אל דרך העפר וגיחוכו של עובר-אורח מבוגר בדבר נסיעתנו שלא בכביש הראשי לא עודדה אותנו בכלל. גם השימוש המופרז של אותו גבר מוזר בתנועות גוף (פרישת ידיים לשני הצדדים והשמעת "בום"!!! קולני) הזכירה לנו כי קמבודיה היא המדינה הממוקשת ביותר בעולם. הדבר השפיע במהירות על קצב נסיעתי, וכמו אותם גברים דגולים שהזכרתי קודם, יכולתי לפלל רק שיגיע הלילה. למעט המוני מוקשים, רוויה אדמתה של קמבודיה בהרבה מאוד דם. הקמבודים ידעו מלחמות וטבח ברמה שהופכת אותם ל´כמעט יהודים´. כ-3 מיליון איש נטבחו על ידי המחתרת הקומוניסטית הידועה בשם "קמר רוז". גם צבאות דרום וייאטנם; ה"וייטקונג" השתמשו ביערותיה של קמבודיה כדי להכות באמריקאים, שמצדם הפציצו את היערות ב"סוכן הכתום" - חומר כימי שהשיל את העלים מענפי העצים וכך, יכלו להפציץ ביתר שאת מהאוויר ולהשאיר עדות ל"מלחמה-אמריקאית-מיותרת". משפט שהפך עם השנים לדפוס קבוע.
תקלה ראשונה באופנוע
מכל מקום ,הנסיעה התחילה בעצלתיים, לא יותר מילדים בצידי הדרך המביטים בנו בעיני עגל גדולות וגברים מיוזעים מתנדנדים בין העצים על ערסלים ברוגע. לפתע, החל המנוע של האופנוע לצרוח. מאחר וכמובן, אין לי שום ניסיון קודם בנסיעה באופנועים, עזבתי במהירות את ידית הגז והתחפרנו עמוקות בבוץ. בלי להסס, קיפצה נערתי מטה והחלה דוחפת את האופנוע קדימה. לאחר מספר שניות מאומצות של האופנוע ונערתי, נחלצנו ללא בעיה מהמכשול הראשון וזאת לקול צחוקם הגועה של כמה מילדי הכפר. כאשר הסתובבתי השתוממתי למראה אנדרטת הבוץ שעמדה מולי ורק כאשר הסירה את משקפיה נוכחתי לגלות מתחת לערמת הבוץ החום את נערתי. "הולם אותך" אמרתי והצחקתי רק את עצמי. לאחר שהתנקינו בגיגית ברחבת הכפר הסמוך (ולצערנו הפסדנו כנראה הון באי-גביית כסף עבור המופע הטרגי-קומי מאחר וכל תושבי הכפר באו לראותנו), המשכנו הלאה בדרכינו. השקיעה על ה´מקונג´ היא אולי מחזה משובב נפש, אך רחצה בגיגית בעירום בשעות אלו, כאשר המים החמימים מלטפים את השרירים העייפים היא חוויה שמתוארת נכונה על ידי גדולים ממני כעשיית אהבה עם הטבע. רגע לפני שהכה החושך וחשבנו שאנחנו קרובים מאוד אל מחוז חפצינו (העיירה "בון לונג") השתנק האופנוע (שעד אז כבר הספיק לגרוף את הכינוי שהפך מאוחר יותר לשמו "ניסים") וקפא על מקומו. זאת,כאשר האור היחידי שמאיר הוא אורן של הגחליליות שנדמה כאילו מקנטרות בכוונה - "לנו יש אור משלנו ולכם אין אפילו פנס". ירדתי בדרמטיות מהאופנוע ונתתי מבט קשוח ועצבני בנערתי. לאחר שחלף זעמי, נזכרתי שאני הוא שחישב את כמות הדלק שנצרוך ואף הוספתי את המשפט הידוע "יהיה בסדר" כאשר תדלקנו באותו הבוקר. מסתבר שהדלק נגמר והאופנוע לא יכל להמשיך בנסיעה. התחלתי לצעוד ולהפתעתי במרחק לא רב הבחנתי בכפר קטן על צד הדרך שתושביו חיכו כנראה לדבר מה מעניין שיקרה (כבר אמרתי שהקמבודים כולם ילדים בנפשם). לראשונה בחיי סיפקתי אני את הסחורה בתחום זה. גייסתי את מיטב השפה ה"קמרית" שעמדה לרשותי. חייכתי ושילמתי את הסכום המופקע עבור ליטר דלק בבקבוק בירה. לאחר שעה של נהיגה בחשיכה ובליעת 3 יתושים הגענו אל מחוז חפצינו ויכולנו להתפנק בתענוג הגדול ביותר שקמבודיה יכולה להציע : "טאקאלק" המשקה שמחיה את הנפש (ואת מה שנשאר מהגוף). זהו הוא שייק סמיך שמורכב מפירות טרופיים, אבוקדו, ביצה והרבה הרבה חלב ממותק. לא נשמע מגרה? ראו הוזהרתם! הנוזל הסמיך ממכר יותר מקוק. סמים קלים אגב מגיעים לקמבודיה מלאוס השכנה באיכות מעולה ללא פשרות (כלומר... על פי מה שסופר לי כמובן).
פתגם קמבודי עתיק
בעיירה אנו מתיידדים עם בחור לבבי בשם "טין" שדובר אנגלית. כרגיל, נערתי גוררת את שלושתנו לשיחת נפש לילית בה היא מספרת לטין כי ברצונה להגיע עמוק ככל שאפשר אל תוך האזורים השבטיים של קמבודיה. למקומות הנידחים ביותר - "שיא האוטנטיות". אישוני מתרחבים כאשר אני מבין כי נשמתה של נערתי לא שבעה מהרפתקאות גם בסופו של אותו יום מפרך. טין צוחק בהבנה. אך מוסיף בצחוקו תרגום של פתגם קמבודי עתיק "אל לך לבקש את השיא - מרגע שהגעת אליו לא נותר אלא לרדת" ואני מוסיף בפנים חמורות סבר אל עבר נערתי שעליה להפנים את חוכמתם רבת השנים של הקמבודים, שתאפשר לי למחרת יום גדוש של רביצה במיטה בהייה בתקרה והיאנחויות עייפות. נערתי מהנהנת בנימוס וטין מציע לנו כי אם רצוננו (כלומר רצונה של נערתי) הוא לפגוש בשבטים קמבודים, עלינו לחצות דרך הג´ונגל בו הם מתגוררים את הדרך אל המחוז (הפרובנס) הבא. תחושתי היתה כי נפגוש כמה קמבודים בג´ינס שיבקשו כסף עבור תמונה עם בגדי השבט המסורתיים, אך המחשבה לעבור דרך הג´ונגל הפראי נראתה לי שווה בדיקה.
שפיכתו של נוזל החיים
הפעם, למודי נסיון, קשרנו ג´ריקן דלק לכל צרה שלא תבוא. עם אור ראשון רכבנו אל עבר השמש העולה כשקו הג´ונגל הסבוך מתקרב יותר ויותר. האוויר היה קריר ונעים ונערתי שרה מאחורי שירי בוקר רכים. יודעים שעלינו להתקדם מזרחה, נסענו בתוך הסבך כששבילים רבים מתפצלים מולנו. עוצרים בכל פעם כדי להתלבט באיזה שביל להתקדם. המחשבה על המוקשים הפזורים בשטח, החזירה את נערתי לגלגולה הקודם כגששית בדואית. לרוב חיפשנו טביעות רגל או גללי חיות על מנת לעלות על שביל בו משתמשים המקומיים. הקרקע מורכבת מחול ים עמוק. החום, העיפות ויכולותיי המוטוריות המוגבלות מתחילים לתת את אותותיהם, אני מחליק ואנחנו נופלים. ג´ריקן הדלק נפתח. אנו מביטים בהשתוממות בשפיכתו המוקדמת של נוזל החיים, שיועד להוציאנו מהג´ונגל. בעודנו שרועים על החול, בודקים את אברינו, נערתי פורצת בצחוק הסטרי. אותם צחוקים שבעטיים כופתים אדם בכותונת במוסד סגור. עכשיו אני דואג. מתנערים וממשיכם הלאה, היום מתקדם ואנו מפללים שנגיע לפני רדת החשיכה. מאחר ואזלו גם המיים, שיריה של נערתי מאחור מקבלים סגנון ומעמד של יום הזיכרון והביצועים אכן נוגעים ללב. אנו ממשיכים ומבעד לאופק ניראה כפר, "אין בעיה, אמרתי לך שיהיה בסדר" אני מסנן בקשיחות. אנו מתקרבים והמחזה שנגלה לעינינו יוצא דופן. שתי נשים חשופות חזה מביטות בנו בדממה. גבר עטור חנית גדולה מתקרב לעברינו ללא חיוך, וזקנה ישובה בתוך בקתת בוץ מעשנת מקטרת אופיום ובוהה באוויר. מאחוריהם כפר שלם. אני כבר התחלתי מדמיין את בשרי צלוי בתוך סיר מסתובב. קראו לי פחדן אך באותו הרגע כיהנה בי תחושה חזקה כי אני מעדיף למות מצמא מאשר מבישול במים רותחים.
קצת מים בבקשה !
המשכנו הלאה כאשר אני מציץ במיכל הדלק ההולך ואוזל. ומולנו נגלה כפר נוסף הפעם אנחנו עוזרים אומץ ומנסים להבין כמה רחוק סוף הג´ונגל. השבט הזה נראה נחמד יותר. גבר מחויך מסביר בעזרת תנועות ידיים שיש מים בדרך ומסמן באצבעותיו את הספרה - 2. התעודדנו. ברם, לאחר שעברנו כ 5 ק"מ הבנו שכנראה הגבר המחויך לא התכוון לשני ק"מ וככל הנראה, כיוון יותר לאזור ה 20. חרקנו שיניים והמשכנו אך לאחר 35 ק"מ הנחנו כי לא הבנו כראוי את כוונתו של האיש. כ 10 דקות לאחר מכן הבנו חלקית את כוונתו של הגבר במילה מים. חסרי אונים, מצאנו את עצמנו לשפתו של נהר רחב ידיים (שאת מימיו המזוהמים לא יכולנו לשתות כמובן). אל ייאוש אמרה לי נערתי ואיתרה סירת דייג קרובה. נערתי נופפה במיטלטליה וחיש מהר העמסנו את "ניסים" האופנוע לסיפונה של סירת קנו רועדת וחצינו בבטחה לצד השני. אנו נוסעים על אדי הדלק האחרונים ומתפללים שסופו של הג´ונגל קרוב. ואכן תפילותינו לא נענות כאשר נגלה לפנינו נהר רחב ידיים נוסף. הפעם ללא זכר לכלי שיט מכל סוג. בגילוי מנהיגות וקור רוח נדיר שלחתי את נערתי לבדוק את עומקו של הנהר. לשמחתנו הוא רדוד. נערתי חוצה עם הציוד ברגל ואני מתכונן לצלוח את התעלה. אם מים יותזו למנועו של "ניסים" הוא עלול להיכבות באמצע הדרך ואני עלול למצוא את עצמי בר מינן. עזרתי אומץ, נשמתי עמוקות ונתתי גז.
סוף דבר...
המים משפריצים משני צדדי ובכוחותיו האחרונים של "ניסים" אני מצליח לחצות את הנהר. אני מביט לצדדים אל עבר הג´ונגל האין סופי ומרגיש את חומה של השמש. לפתע עוברת בי המחשבה שעבורי זהו אותו רגע של שיא. של אושר נכסף. שמשוררים, מצביאים ונערתי מייחלים לו זמן רב. אותו רגע שהזהיר אותנו טין מפניו. ואז ,מעברו השני של הנהר, מאחורי שורת עצים, אני מבחין בקמבודי חביב. מאחוריו, כביש כורכר. משמאלו חבית דלק. ומימינו דוכן "טאקלאק". חיוכה של נערתי מכסה כעט את כל אזור דרום מזרח אסיה. טעמו של האושר מעולם לא היה מתוק כל כך. ואני חושב לעצמי שעדיף שהקמבודים ישאירו את פתגמי החוכמה העתיקים להודים...
רוצים לעבוד בחו"ל כדי לממן את הטיול? כנסו ומצאו מגוון עבודות בחו"ל.
|
|
|
|
כל המידע על ארץ האפשרויות - ארה"ב
|
|
|
|
כל מה שצריך לדעת כשמבררים על עבודה בחו"ל
|
|
|
|
כל האטרקציות המרכזיות בעיר הבירה האמריקאית
|
|
|
|
הדרך לשכירת רכב בארה"ב בקלות ובמהירות
|
|
|
|
|
|
|
עידו, 05.11.09
בעיר החוף סיהנוקוויל ישנו פאב בשם 'בננה' .את המקום מפעיל ישראלי ,מוזמנים לבקר בחום !
jeremy, 21.05.09
i am after combodia i am in vietnam i want to come back for work you can help me?
jeremayaa@hotmail.com
שאול, 11.06.08
כתבה מעולה אחינו
מאאפ, 17.10.07
קמבודיה מומלץ מאוד.ל טיפים cod777cod@yahoo.com
רונן, 06.05.07
קראתי הרבה סיפורים על המזרח אבל הסיפור הזה פשוט העלה לי חיוך ואפילו צחקתי בכמה קטעים .. .
בקרוב אצלי
6. אני מגיעה לשם עוד חודש
יערה, 06.03.07
עוד חודש אני אמורה לנסוע למזרח ואני ממש רוצה לעבור גם בקמבודיה. נשמע לי סוף הדרך
איתי רביע, 18.02.07
ניצן , אוהב אותך ותופס מהעוצמות שלך..
החבר המתגעגע
איתי
|