פרסם אצלנו

עבודה
בשאר העולם

עבודה
באוסטרליה

עבודה
באירופה

עבודה
באנגליה

עבודה
בקנדה

עבודה
בארה"ב

עבודות בחו"ל	לוח שותפים	דירות בחו"ל	ויזה לארה"ב	Navigator	פורומים	טיפים	אולסייל
לימודים בחו"ל	חוויות מהעבודה	מדריכי וידאו	מדריכים בארה"ב בקנדה באנגליה באירופה באוסטרליה בשאר העולם	מידע נוסף ביטוח לחו"ל טיסות לחו"ל לוח יד שנייה לימודים בארץ

חוויות מהעבודה

חוויות תרמילאים

מדריך צלילה בתאילנד

עבודה בחו"ל > עובדים בחו"ל > מדריך צלילה בחו"ל > העבודה בתאילנד "הרסה" לי את החיים!

הצג חוויות בתחום:

סוכן נסיעות אישי
מתחייב למצוא לכם את
כרטיס הטיסה הזול ביותר!

03-7777188

העבודה בתאילנד "הרסה" לי את החיים!

שתף בטוויטר

שתף בפייסבוק

תן למעסיק לרדוף אחריך

הדפסה

שלח לחבר

לכל בן אדם יש נקודת שיא בחיים שלו. אולי אני מגזימה אבל יש סיכוי גדול שהגעתי לשלי בעבודה בתאילנד המדהימה

מאת העובדת: מיטל אדלשטיין

חוויה שאזכור לכל החיים...

מאיפה אני יכולה בכלל להתחיל להסביר לכם על חיי בעבודה בחו"ל - עבודה בתאילנד הרחוקה? אני חושבת על התקופה ויש לי חיוך אוטומטי ענקי בלתי נשלט על הפנים. עכשיו אני חיה בתל אביב, שזה עדיין די מגניב, יש איתי כמה חברים, שזה גם חשוב מאוד. עובדים קצת, מבלים קצת ובסך הכל החיים דבש. אבל איך אפשר לחזור לחיים האמיתיים אחרי תאילנד? איך אפשר לעבור לגור בדירה בעיר אחרי שנה שלמה של בונגלו מעץ ששייך רק לי, באמצע יער טרופי? איך אפשר לעמוד בפקקים האינסופיים של תל-אביב בגרוטאה הרועשת שלי, אחרי הטוסטוס התאילנדי שלי (ג´ק), עם הרוח בשיער והרגשה של חופש עצום? והכי מעצבן- איך אפשר לעבוד במסעדה, להגיש אוכל ולסדר סכו"ם כאשר אותה עבודה בחו"ל הקודמת שלך הייתה לצלול כל היום באתרי הצלילה המדהימים בעולם. איך? איך ? איך ? אי אפשר. כי כל מי שייחשף לחוויה שעברתי בתאילנד, כנראה לא יוכל כבר לחזור לעולם האמיתי, בארץ.

תחילת הדרך ב"קוטאו"...

הגעתי ל"קוטאו" בדיוק לפני שנתיים, בתחילת הטיול הגדול שלי. הגענו לאי בעיקר כדי לצלול. אני זוכרת את המדריכה ("Dive Master") הגרמניה שלקחה אותנו לצלילות - כולה שזופה ומאושרת מהחיים, מגיעה על הטוסטוס, עולה לסירה לוקחת אותנו לצלילות. מומחית מטורפת בכל מה שקורה לחיים מתחת למים. אחר כך יושבת, ומריצה צחוקים עם שאר חבריה הצוללנים שחיים את חייהם בתאילנד הרחוקה בנחת וללא דאגות. האפשר להגיע למצב טוב יותר בחיים? הצלילות ב"קוטאו" היו מדהימות. אין מה לעשות - כל צלילה היא חוויה בפני עצמה! עולם אחר, עולם שקט, אתה עף במים, אתה לבד והכל מסביב שונה מכל מה שאתה מכיר. חיות מטורפות, פשוט לא להאמין, חלקן נראות כמו קריקטורות ואתה אף פעם לא יודע מה יבוא לך- תמנונים, צבי-ים, כרישים וכל דבר אחר שאוהבי הצלילות יוכלו לבכות מאושר כשייצא להם להתקל בו פנים אל פנים...

שמונה חודשים לאחר מכן...

מפה לשם עברו להם שמונה חודשים ואני כבר בסופו של הטיול (אחרי שכבר עברתי גם באוסטרליה וניו זילנד) ושוב אני מוצאת את עצמי בתאילנד. הולכת ב"קווסאן", כולי בהלם. למרות שהייתי פה כבר בתחילת הטיול קיבלתי שוק מחדש. זה בכלל לא דומה לאוסטרליה. התאילנדים קטנים ורעשנים כל כך. מה קורה? לאן הלאה? בחיי שאין לי מושג. התכנון המקורי היה להמשיך לטיול קצר בהודו אבל אחרי כל הנדודים האלה כבר אין אנרגיות להסתובבויות נוספות ולמקום חדש. האם לחזור הביתה לארץ? ברור שלא. מראש ידעתי שאנצל את הכרטיס הפתוח עד תומו! במקרים כאלה ההחלטה הנכונה ביותר היא לדחות את ההחלטה וכך מצאתי את עצמי בדרכי דרומה אל האיים שטופי השמש של תאילנד לקצת זמן של הרהורים עד שיעלה לי הרעיון המתאים בראש. העברתי מספר ימים בקופנגן ואז התרחשה התפנית. דיברתי שם עם בחור אנגלי שפגשתי שהמליץ לי על מועדון צליליה ב"קוטאו" שפעם הוא עבד בו - "Simple life divers". מסתבר שיש לו גם חברה טובה שהתחילה שם עכשיו קורס "Divemaster" והיא מאוד מבסוטה מהחיים ומהעבודה במקום. כמובן שראיתי בכך את יד הגורל, ובעקבות השיחה מהר מאוד הגעתי למקום המדובר. ישר כשהגעתי, נתקלתי בחגי, מדריך צלילה ישראלי שעובד באותו מועדון הצלילה ונמצא ב"קוטאו" כבר שנתיים. לאחר שיחה לא ארוכה מידי, סגרנו שהוא המדריך שיעביר לי את קורס
ה- "divemaster". למה לא בעצם? להשתקע קצת בתאילנד? להתעסק בצלילה כל היום? בכלל, כשחושבים על זה, למי שאוהב צלילות - זה נשמע כמו כליל השלמות!

"קוטאו" ! ! !

כמה מילים על האי הנהדר הזה- קוטאו. אי קטן שנמצא כשעה הפלגה מ"קופנגן" (אי המסיבות המטורף אך גם קצת מאוס). בדרך כלל, כל חודש, לאחר שכולם ב"קופנגן" גומרים לתת בראש במסיבות ה"פול מון פרטי" הם מתאוששים יום-יומיים ושמים פעמיהם ל"קוטאו". אז כן, יש באי המון ישראלים אבל בכל זאת קוטאו הוא אי שונה. לעומת קופנגן, שם שולטת אוירת ה"סקס סמים ורוקנרול" וכבר כל כך מתיש עד שאתה עוזב שם בזחילה, קוטאו הוא אי רגוע, אי שליו, אי מגניב. שם הצוללנים שולטים והצלילה והטבע בולטים. האנשים טובים ורגועים ואם לא בא לכם להיות באמצע השכונה הישראלית זה לגמרי אפשרי כי אנחנו הישראלים - כמה שאנחנו רבים אנחנו גם תמיד נמצאים כולם באותו מקום. מועדון "Simple life divers" – החיים הטובים... כאן אנחנו מגיעים ל"Simple life" ללא עוררין, אחד המקומות הכי יפים בקוטאו ובשבילי - בטוח שזה במקום ראשון. ממוקם על הים, בחוף המרכזי של קוטאו (Sairee beach) במיקום מעולה - ליד כספומט, מרפאה, 7\11 והכי חשוב ידידינו "עלי" עם העגלה של ה"בננה לוטי", הפנקייק המדהים, כל הלילה עובד ועמל ומכין פנקייקים לתיירים שיכורים שחוזרים ממסיבות ומתים לאיזה פנקייק מתוק עם בננות חמות והחלב המרוכז המדהים הזה שיש להם שם בתאילנד! בכל מקרה, "Simple life" הוא מועדון צלילה, נמצא באיזור גדול של בונגלואים חמודים ליד הים, וגם פאב מסעדה מעולה שיושב ממש על המים - בו תמיד מתפננים ביחד אחרי הצלילות, שותים, משחקים פול ומעשנים.

המועדון לא קטנטן אבל ממש לא מהגדולים בקוטאו. כולם מכירים את כולם, וגם אם אתה מגיע לשם רק לארבעה ימים לקורס כוכב ראשון – כבר תכיר את כולם וכולם יכירו אותך. הכל מאוד ביחד, כמו איזה קומונה חביבה. צוללים ביחד כל היום ואחר כך חוזרים ויושבים במסעדה, נרגעים. יש אוכל מפנק - ברביקיו מעולה כל ערב ולפעמים ערבים מיוחדים כמו ערבי "קילר פול" או משחקי שתיה ודברים כאלה. אבל בעיקר מקום רביצה מעולה! האנשים שעובדים שם מדהימים, בעלי מועדון הצלילה הם זוג אנגלים צעירים (וקצת סטלנים). המדריכים מגיעים מכל מיני מקומות שונים בעולם- אנגליה, אירלנד, סקוטלנד, דנמרק, שודיה, הולנד, גרמניה... כולם נחמדים וכולם נראים מאושרים. גם העובדים התאילנדים של המסעדה הם חב´רה טובים ומשוגעים, כאלה אנשים טובים שמשנים לך את הדיעה שכבר גיבשת על התאילנדים, בזמן שהתמקחת עם אחד על שני שקל בקוואסן.

"Divemaster"

הקורס "Divemaster" הוא קורס מומלץ לכל הדעות, ולעשות אותו שם זאת חוויה מדהימה. אחרי שעושים קורס כוכב ראשון ושני, ובנוסף קורס עזרה ראשונה ו"צולל מציל", קורס
ה"divemaster" הוא השלב הבא. הDivemaster לא מלמד אנשים לצלול. הוא כן יכול לסייע בקורסים של לימוד צלילה, אבל התפקיד העיקרי שלו הוא לקחת צוללנים שכבר מוסמכים ויודעים לצלול, למגוון צלילות כיף באתרים. משהו כמו מדריך טיולים מתחת למים. בנוסף תפקידו לעשות צלילות רענון לצוללנים שלא צללו הרבה זמן. מחיר הקורס בקוטאו הוא בסביבות ה40,000 באט (4000 שקל) ובכך קנית לך קורס ללא הגבלה של זמן. יש חומר עיוני שצריך ללמוד ו-9 בחינות, כמה מבחני שחייה וחוץ מזה הכל צלילות. אתה לומד להוביל צלילות, מכיר את האתרים ואת סוגי החיים מתחת למים, לומד מה לעשות בכל מיני מצבים, לומד לנווט... באמת כיף חיים. אם יש לך זמן אתה יכול בכיף שלך לעשות קורס של כמה חודשים אפילו, לגמור בהתחלה עם כל הבאסה העיונית ואח"כ פשוט לצלול לך בכיף כל יום! וגם בינתיים לגור לך על אי טרופי בתאילנד. זה לא רע, כל הסיפור הזה, אני אומרת לכם. כדי להיות "Divemaster" אתה צריך לעשות 60 צלילות לפחות, אבל למעשה אתה מסיים את הקורס עם הרבה יותר. הקורס הוא כיף אדיר. בסופו, כל אחד צריך לעבור את ה"מבחן האחרון" של המדריכים כדי להפוך ל"Divemaster" מוסמך - מבחן השנורקל. צריך לשתות "בקט" שלם מלא בסוג כלשהו של אלכוהול (אתה יכול לבחור), בין אם זה וודקה מנגו, ווסקי וקולה או משהו אחר. אתה שם מסכה ושנורקל על הפנים וצריך לשתות את כל הקדחת הזאת ששופכים לך לתוך השנורקל בשלוק אחד בעודך חסר אונים ובלתי מסוגל לנשום מהאף. הערב הוא אירוע גדול וחגיגה ענקית, כולם יוצאים, כולם שיכורים ואתה - המלך, בכלל אין סיכוי שתזכור מה התרחש שם בדיוק באותו הלילה.

החיים אחרי הקורס...

התאהבתי במקום, בצלילות ובכלל בחיים האלה ששונים מכל חיים אחרים שהיו יכולים להיות לי בארץ בתקופה הזאת. נשארתי לעבוד במועדון בתור "Divemaster" לעשרה חודשים נוספים. כסף בכלל לא במחשבות שלך, זו לא מאותן עבודות בחו"ל שתעשה כדי לחסוך. בשביל זה אפשר ללכת לעבודות במכירות למיניהן. בעבודה בתאילנד אתה לא מרוויח הרבה, אבל אתה גם לא צריך הרבה כדי להתקיים. עשיתי משהו בסביבות ה-17,000 באט בחודש. שילמתי 3,000 באט שכר דירה לחודש על בונגלו צנוע ומדהים עם ערסל במרפסת שפונה לים ולעצי הקוקוס, 2,000 לחודש על ג´ק - טוסטוס מדהים ביופיו שהמשיך לנסוע איתי והמשיך וספג את כל המהלומות וחוץ מזה נשאר לי כסף לאוכל, בזבוזים מסז´ פה מסז´ שם, רצוי לפחות שלושה מיצי שייק ביום, פנקייק אחד בלילה, לעיתים שיפודי עוף, תירס על החוף והרבה תה סיני קר מה7/11... אח, איזה כיף בתאילנד!

שגרה, זה רע ?

בשונה מחלק מאותן הצעות עבודה המפורסמות בלוח דרושים בחו"ל, השגרה בעבודה בתאילנד עוברת לקצב רגוע. קמה בבוקר בבונגלו שלי, עולה על ג´ק (על שמו של ג´ק באוורמ"24" כמובן), מגיעה למועדון, אורזת כמה תיקי צלילה, יושבת עם החברים לארוחת בוקר במסעדה על החוף ואז עולים על הסירה ומתפננים בשמש. אני צוללת שתיים או ארבע צלילות ביום, כל יום לוקחת אנשים אחרים לצלילה, כל יום פוגשת חברים חדשים, אנשים מטורפים, תיירים מכל העולם שבאו לשם רק כדי לנפוש, ליהנות ולשמוח, מה שאומר תמיד תמיד שהאוירה שמחה. חוזרת מהצלילה והחב´רס כבר במסעדה. יושבים, נהנים, מעשנים, שותים ולרוב יוצאים קצת לרקוד. בלילה אני שוב חוזרת לבונגלו המדהים, יושבת על הערסל הצהוב שלי, רק אני הכוכבים והצרצרים ומהרהרת לעצמי כמה החיים יפים. בסוף אני חוזרת למיטה העקומה והנהדרת שלי שמלאה בחול אבל כבר לא אכפת לי, כבר הבנתי שאי אפשר לברוח מהחול, למדתי לחיות איתו, החול הוא לא מזיק, החול הוא חלק מהחיים, אני והחול זה אחד. לא צריך מזגן, לא צריך מים חמים במקלחת, לא צריך ניאגרה! אני שמה לי איזה שלום חנוך בדיסקמן ומתעוררת למחרת לעוד יום נהדר. אני גרה בפאקינג תאילנד ! אין, החיים שם משגעים. באמת להתעורר כל בוקר עם חיוך! הכרתי שם אנשים כל כך מדהימים! וכולם שם מאותה הסיבה שאתה שם, רוצים לעשות את מה שהם אוהבים וליהנות מהחיים. קיץ תמידי, הכל זול, פינה מושלמת לגור בה, חברים טובים, אוכל טוב, שייקים, צעירים, מסיבות והכי חשוב, עבודה מדהימה- אני צוללת המון, רואה את הטבע בשיאו, פוגשת כל יום אנשים חדשים ועוד מקבלת על זה כסף ! לכל בן אדם יש נקודת שיא בחיים שלו. אולי אני מגזימה אבל האם יש סיכוי גדול שהגעתי לשלי בעבודה בתאילנד? מה שאומר שמכאן יש רק לרדת. מה עושים?

החזרה ארצה...

ברור שבסוף חזרתי לארץ. אין מה לעשות, אם אתה לא חי בארץ, אתה מרגיש שאלה לא חיים אמיתיים ואם במשך שנה שלמה כולם מסביבך מדברים רק אנגלית כל הזמן, בסוף אתה באמת מרגיש שאתה חי קצת בסרט. בסופו של דבר כל האנשים החשובים והמשפחה שלי הם בארץ, אז מה אפשר לעשות? היה מדהים מדהים מדהים ובאמת הבנתי מכל הסיפור הזה שהחיים יכולים להיות מה זה יפים ואם מישהו גם אוהב לצלול- אני ממליצה בחום! שוב, מכל העבודות בחו"ל שקיימות – פה לא תתעשרו. אבל למי שאוהב את התחום אני יכולה להגיד בוודאות שאתה מתעסק בצלילה ודגים וצבים כל היום וזה הופך לחלק מהחיים שלך, אתה מקבל שלווה ואושר שאי אפשר להסביר. וכן, למרות שההתאקלמות בחיים הרגילים פה בת"א היא אמנם קשה, עד לכמעט בלתי אפשרית (העבודה בתאילנד הרסה לי את החיים...)- בכל זאת היה שווה.