פרסם אצלנו

עבודה
בשאר העולם

עבודה
באוסטרליה

עבודה
באירופה

עבודה
באנגליה

עבודה
בקנדה

עבודה
בארה"ב

עבודות בחו"ל	לוח שותפים	דירות בחו"ל	ויזה לארה"ב	Navigator	פורומים	טיפים	אולסייל
לימודים בחו"ל	חוויות מהעבודה	מדריכי וידאו	מדריכים בארה"ב בקנדה באנגליה באירופה באוסטרליה בשאר העולם	מידע נוסף ביטוח לחו"ל טיסות לחו"ל לוח יד שנייה לימודים בארץ

חוויות מהעבודה

חוויות תרמילאים

עבודה בעגלות בארה"ב

עבודה בחו"ל > עובדים בחו"ל > עבודה בעגלות > עבודה בעגלות בארה"ב - יום שישי שחור-ורוד, נס חג המכירות

הצג חוויות בתחום:

סוכן נסיעות אישי
מתחייב למצוא לכם את
כרטיס הטיסה הזול ביותר!

03-7777188

עבודה בעגלות בארה"ב - יום שישי שחור-ורוד, נס חג המכירות

שתף בטוויטר

שתף בפייסבוק

תן למעסיק לרדוף אחריך

הדפסה

שלח לחבר

הרומן שלי בתקופת עבודה בעגלות בארה"ב והעבודות בחו"ל נפרס על תקופת זמן ארוכה מאוד ביחס למה שבדרך כלל נהוג בתחום. בסה"כ עבדתי בארה"ב

מאת העובד: אייל שגיב

הסיפור שלי עם עסקי העגלות ותחום עבודות בחו"ל נפרס על תקופת זמן ארוכה מאוד ביחס למה שבדרך כלל נהוג בתחום. בסה"כ עבדתי בארה"ב, במצטבר, משהו כמו שנתיים ויצא לי לעבוד במקומות שונים: נאשוויל טנסי, לאס וגאס ויוטה, כאשר כל מקום שונה מהאחר. את המסלול של עבודה בארה"ב התחלתי בנאשוויל טנסי, מקום מולדתה של מוסיקת הקאנטרי. רוב האנשים אגב, נראים שם בהתאם - נשים בלונדיניות, גברים עם שפם וכובעי קאובוי וכדומה.

איך הכל התחיל..

הסיבה שבחרנו (נסעתי עם חבר מהבית) לעבוד בארה"ב דרך החברה בה התחלנו, הממוקמת בנאשוויל, היא מקרית לחלוטין והתבססה יותר על האינסטינקטים שלנו והרושם הראשוני שהיא יצרה. אחרי פגישה עם נציגים של חברות שונות בארץ, שפשוט "לא עברו מסך" בצורה טובה - היו לחוצים או מלאי פוזה ודיברו בצורה שלא נשמעה לנו רצינית, החלטנו ללכת על חברה שהציגה את עצמה באופן טוב וגם נתנה לנו הרגשה מאוד נוחה בפגישה (יכול להיות שהנציגה שלהם שנראתה מעולה אולי הטתה קצת את הכף).

כשהגענו, בימים הראשונים גרנו בדירה קטנה יחסית (אפילו קצת צפופה) וכמובן שאמרו לנו שזה אוטוטו מסתדר ושיימצא פתרון תוך יום יומיים. אחרי ארבעה ימים באמת נמצא פתרון וחלק מהעובדים הועברו לדירה נוספת כמו שהובטח בהתחלה. נשארנו שישה אנשים בדירה ולמרות שהדירה השנייה הייתה יפה בהרבה לא התבאסנו יותר מדי - מלכתחילה הגענו בראש מאוד חיובי להרפתקה הזאת, ולא ייחסנו לזה יותר מידי חשיבות.

צעצועים רבותיי, צעצועים !

החברה עבדה עם כל מיני מוצרים (קוסמטיקה, ים המלח ולפני הכריסטמס גם צעצועים). אנחנו שובצנו למכור צעצועים. רוב המוצרים בארה"ב, שנמכרים בקניונים, דומים יחסית ומשמשים כנוסחה מנצחת במשך שנים - ערכות לציפורניים, כריות ארומת רפי, איפור, מיישרי שיער ומוצרי ים המלח. מה שייחודי במכירת הצעצועים הוא שזהו מוצר עונתי שנמכר בעיקר לפני חג המולד (בעצם הכל נמכר בתקופה זו) ולא כמו המוצרים האחרים שנמכרים בחו"ל כל השנה.

הבדל נוסף הוא שבעוד שאת רוב המוצרים מוכרים בעזרת מיומנויות שונות, שלומדים ומפתחים עם הזמן (יש גם מוכרים מדהימים שלא ידעו שהם כאלה עד לאותו רגע) ובעזרת הדגמה ללקוחות, את הצעצועים מוכרים בדרך קצת שונה - המוכרים משחקים עם הצעצועים בקניון (מכוניות, מסוקים, חלליות) ומושכים תשומת לב, בעיקר של הילדים אבל הרבה יותר חשוב - של המבוגרים, שהולכים כמעט כל השנה עם המחשבה של חיפוש מתנות לקראת הכריסמס. החוכמה היא לשים לב להורים ולא להסתנוור מכמות הילדים שמתקהלת לך ליד עגלות בקניון, כי זה יכול להפוך למופע. היו אפילו אמהות שחשבו שאנחנו בייביסיטרים בקניון ובזמן שהן קנו ב"גאפ" בגדים, אנחנו שעשענו את הילדים.

יום שישי השחור - ורוד

בהתחלה היינו מתוסכלים. ראינו שמוכרים אחרים בחברה מצליחים למכור ערכות לא נחוצות לציפורניים באלפי דולרים (והרוויחו בערך 25% מהמכירות) על ידי כך שהם ממש הצליחו להתחבר ללקוח, להדגים לו ולמכור. ואצלנו - העגלה ("עגלה" זה דוכן אם מישהו לא יודע) היתה מפוצצת כל הזמן באנשים אבל משום מה אנחנו לא הצלחנו להתרומם מעבר לכמה מאות דולרים. כל זה היה נכון עד לאמצע נובמבר או אפילו טיפה לפני.

יריית הפתיחה הייתה ב-Black Friday (יום שמסמל את פתיחת הקניות המטורפות שלפני הכריסמס) ולמרות הקונוטציה השלילית של הביטוי, זהו אחד הימים הוורודים שיכולים להיות לעובד הישראלי בחו"ל, ובמיוחד לכל מי שעובד על עגלות בארה"ב.

באותו יום (אם זכרוני אינו מטעה אותי זהו היום שישי האחרון בנובמבר) האמריקאים מתייצבים כבר בשש בבוקר בקניון וקונים וקונים וקונים. זה מגיע לעשרות אלפי אנשים במשך היום, שעומדים בתורים אינסופיים ברשתות הגדולות, שפוצחות בסיילים מטורפים של עד 90% הנחה. כמובן שזה גם יום חג ליהודים ומי שמנצל את זה נכון יכול לצאת מהיום הזה בלבד עם יותר מ-500$ בכיף.

מאותו רגע הכל נראה אחרת וככל שהכריסטמס התקרב הגיעו אלינו יותר ויותר לקוחות וקנו אפילו מבלי שהיינו צריכים לשכנע אותם. בשבועיים האחרונים היינו כמו קופאיות בסופר! מפוצצים בהמון אנרגיה מוזרה ואפילו שזה היה מגיע לימים שעובדים בהם 15 שעות (אולי אני מגזים אבל ככה לפחות זה הרגיש), היה לנו חשק לצאת אחרי העבודה והיינו מוצאים את עצמנו במועדונים לפעמים עד 03:00 בבוקר ועובדים יום למחרת משעות הבוקר המוקדמות. היינו מתעוררים ורצים לקניון לעבודה בעגלות כאילו מחלקים שם כסף. אגב, בכל הנוגע לבילויים (וזה עלול להישמע סקסיסטי ושוביניסטי - אז סליחה מראש) זה פשוט גן עדן לגברים. כמעט כל בחורה אמריקאית, שהתחלנו איתה, הייתה מוקסמת מהמבטא הישראלי המאעפן שלנו והדברים עם הבנות האמריקאיות זורמים למחוזות מעניינים, אבל זה פחות קשור לעניין...

נס חג המולד

ככל שהתקרב החג, התחלנו להרגיש שהכל מתחבר לנו והתחילו לקרות לנו דברים שממש העצימו את החוויה. אפילו שלא היינו ממש צריכים עזרה במכירות כי הטירוף של הקניות לחג כבר התחיל והקניון, בשבועיים האחרונים, נראה כמו רחוב ראשי בישראל ביום העצמאות - יום אחד קרה לנו נס של מכירות: כבר מהבוקר של אותו היום ראינו אנשים עומדים לידנו ובוחנים אותנו בצורה מוזרה, מצביעים עלינו ואומרים: "זה הם, זה המקום", מחייכים אלינו ובסוף קונים כמה צעצועים בבת אחת. אחרי שזה חזר על עצמו כמה פעמים החלטנו לשאול מה קרה לאנשים שנראה שהם מחפשים לקנות דווקא אצלנו. הם הסבירו לנו שבאחת מתחנות הרדיו הכי פופולריות באיזור, זוג השדרנים שולח את כולם לרוץ לקנות צעצועים אצל שני החבר´ה המצחיקים מדוכן הצעצועים בקניון. מסתבר שהשדרנים האלה הם לקוחות שביקרו וקנו אצלנו יומיים קודם לכן (ואפילו עשינו להם דיל טוב) והם החליטו לספר על זה ברדיו.

ארוחת חג הכריסמס

קטע מוזר אחר שהיה הוא שהוזמנו לארוחת כריסמס מסורתית עם לקוחה ממש נחמדה, שדיברה איתנו ארוכות בקניון והיה לנו חיבור טוב איתה. הופתענו מההזמנה, אבל כמו שאמרתי, באנו בראש חיובי ועושים הכל בשביל עוד חוויה לספר בבית - והחלטנו ללכת. רק כשהגענו לביתה (שהיה מקושט יפה לחג, עם עץ האשוח המסורתי) הסתבר לנו שבעלה, איש עם חצי פרצוף שרוף שניצל מהתרסקות מטוס, הוא מטיף נוצרי מאד מוכר בארה"ב ואפשר להגיד שבמשך רוב הערב הוא שוחח איתנו וניסה לשכנע אותנו להפוך לנוצרים. קטע מצחיק... הארוחה הייתה מעולה והם היו סופר נחמדים.

רווח משולש - כסף, חוויה וטיול

את הכריסמס הזה סיימנו עם כמעט 6500$ רווח (אחרי שקיזזנו את מחיר הכרטיס ואת הוצאות המחייה והבילויים), טובים ושמחי לב. עם הכסף שהרווחנו המשכנו לניו אורלינס (המקום הכי כיף בעולם - אבל זה היה לפני הסופה שהיתה שם. אין לי מושג מה קורה שם עכשיו) ומשם לטיול בדרום אמריקה. ההחלטה שלנו להגיע לחברה הספציפית הזו הייתה טובה, למרות שלא קיבלנו הדרכה מי יודע מה, ולמרות שישנו בדירה הקטנה יותר. לקחנו הכל בקלות! יצאנו משם שמחים, עם הרבה כסף וחברים טובים והמון המון חוויות שרק אמריקה יכולה לספק.

טיפים

יש לנו חבר שעשה בארץ סקר מקיף ומעמיק בין כ-30 חברות העוסקות בהצעת עבודות בחו"ל. בסוף הוא נסע לצורך עבודות בארה"ב, עזב אחרי שבוע את מקום העבודה הראשון ודילג דרך חברה נוספת, עד שמצא מקום עבודה שהיה בו מבסוט. אז נכון, בסוף הוא כן הצליח למצוא את מקומו (סוף טוב הכל טוב) אבל אני מאמין שאם הוא היה בא בגישה חיובית מראש, הוא היה מצליח כבר בהתחלה ולמרות שהוא הסתדר טוב בסוף, הזכרונות שלו לא היו מתוקים כמו שלנו.

אני לא יודע להגיד בדיוק איפה כדאי לעבוד, מבחינת איזור או קניון, או עד כמה חשוב המיקום של עבודה בעגלות בארה"ב כי יש אנשים שעובדים באיזורים שנחשבים להכי הכי טובים, בקניונים קטנים ופחות מרכזיים, והם לא מצליחים למכור יותר מידי ולפעמים יש גם חבר'ה שהגיעו למקומות לא כל כך מוכרים ועדיין הרוויחו מעולה וגם נהנו. בשורה התחתונה, הכי חשוב לדעתי, לא להתבאס מכלום ולקחת הכל בגישה חיובית, אפילו שלפעמים (לפני הכריסמס בעיקר) עובדים שעות מטורפות והעבודה קשה.

חשוב לא להאשים גורמים סביבתיים ולצאת בהצהרות שהקניון לא מספיק טוב, המוצר לא טוב וכדומה. מי שנוסע חצי עולם כדי לעבוד, חשוב שלא יישבר כי מהניסיון שלי באמת שכל אחד יכול להרוויח כסף ולא פחות חשוב, גם להנות. צריך לזכור שמדובר על עבודה בעגלות והמטרה היא להרוויח כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן. כמו שסיפרתי בהתחלה, כאן לא נגמר הסיפור שלי בעבודות בחול ועוד יצא לי אחרי זה לעבוד בארה"ב בלאס וגאס, במכירת מוצרי קוסמטיקה וגם ביוטה – אבל זה כבר סיפור אחר....